וונדר נ' עידוד בע"מ

פסק דין

בפניי ערעור שהגיש המערער על החלטת כב' הרשמת שרון הינדה מיום 15.3.11, לפיה הותנתה מתן רשות להתגונן בהתנגדות לביצוע שטר שהגיש המערער, בהפקדת סך של 10,000 ₪, בקופת בית המשפט. (ת"ט 6601-12-10).

בהתאם להחלטתי מיום 14.4.11, הוגשו עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב מטעם הצדדים.

תיק ההוצל"פ נשוא ההתנגדות שהגיש המערער הורתו בבקשה לביצוע שטר שהוגשה ללשכת ההוצל"פ ביום 2.5.01, שהוגשה כנגד גב' מאיה קובל (להלן: "הלווה").

לאחר שביום 27.11.08, ניתן צו כינוס כנגד הלווה, צורף המערער , אשר ערב לחובה של הלווה, כחייב נוסף בתיק ההוצל"פ, וזאת ביום 4.11.10.

ביום 24.12.10, ולאחר צירופו של המערער כחייב בתיק ההוצל"פ, בוטל צו כינוס הנכסים שניתן כנגד הלווה.

במסגרת ההתנגדות שהגיש המערער נטען על ידו כי אין למשיב עילה כנגדו. כן טען כי חלה התיישנות על התביעה. המערער הכחיש חתימתו על כתב הערבות וטען כי הוא והלווה היו מכורים לסמים במשך שנים רבות ולכאורה גם בתקופה שבה נחתם השטר. לפיכך טען המערער כי גם אם חתם אי פעם על המסמך הדבר נעשה שלא בהכרה ולא מתוך הבנה של האמור בו ולא יכולה היתה להיות לו גמירות דעת לעניין החתימה, לא כל שכן שעה שפקידי הבנק כלל לא טרחו להסביר לו את מהות החתימה ותוצאותיה ולא קיבלו ממנו תלוש משכורת שכן הוא כלל לא עבד באותה התקופה.

הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתה של הרשמת להתנות מתן הרשות להתגונן בהפקדה הינם כדלקמן:

המערער העלה את הגנתו בצורה כללית ואינה מפורטת דיה.

המערער מכחיש את חתימתו על כתב הערבות, אולם אינו מציג כל גרסה אשר תבהיר כיצד לטעמו הגיעה חתימתו הנטענת להיות חתימתו על מסמכי ההלוואה והערבות.

המערער לא טען כי החתימה מזויפת וכן לא טען כי לאחר שהתבררה לו הטענה בדבר חתימתו על המסמכים, פעל בדרך כלשהי אשר תעיד כי יש לו טענה כנגד החתימה, לדוגמא, הגשת תלונה במשטרה על זיוף חתימתו.

המערער מודה בתצהירו כי הוא מכיר את הלווה וכי באותה תקופה בה לכאורה חתמו על השטר, היו מכורים לסמים. המערער אינו מפרט בתצהירו ממתי עד מתי ולו בקירוב היה מכור לסמים, מתי התאשפז במרכז הגמילה לטענתו, ומתי שוחרר ממנו.

בפני המערער הוצגו מסמכי ההלוואה והערבות. המערער הכחיש חתימתו על מסמך ההלוואה וכתב הערבות, אולם לגבי החתימה על ההסבר ברוסית לעולה, לא הכחיש באופן נחרץ את חתימתו וטען כי, "זה די דומה לחתימה שלי אבל אני לא יכול להגיד חד משמעי".

טענה חלופית נוספת של המערער מעבר לטענה שאינו חתום, והטענה כי גם אם חתם לא הבין על מה חתם עקב התמכרותו לסמים, הינה כי המשיבה לא עמדה בחובת הגילוי ולא הוסבר לו עבור מה חתם ועל כן נשללה ממנו הזכות לטעון טענת התיישנות. אלא שגם טענה זו לא פורטה כדבעי והעובדה כי המערער בחר להעלותה כטענה חילופית אינה פוטרת אותו מהפירוט העובדתי כגון: האם ביקש שיוסבר לו, מתי ביקש לקבל הסבר אם בכלל. טענת ההסבר נחלשת אף לאור תשובתו של המערער לגבי חתימתו על המסמך של ההסבר.

עצם העלאת טענות חילופיות עובדתיות כגון הטענות שהועלו על ידי המערער, מבלי לבדוק את מהימנותן מחלישות ההגנה של המערער שכן מחד טוען המערער שאינו חתום כלל, ומאידך מחריג את הטענה ומחליש אותה בטענה שגם אם חתם אזי אינו חב בעקבות שתי הטענות האחרות שלא הבין על מה חתם ולא הוסבר לו על מה חתם.

בשולי ההחלטה מסכמת הרשמת וקובעת כי: "בנסיבות אלה, בפני מחד, טענות המבקש אשר לא התמוטטו באופן מוחלט בחקירה, אולם התגלו כטענות הגנה שאינן מפורטות דיין וחלשות באופן יחסי נוכח העלאתן כטענות חלופיות ולפיכך סבורני כי יש לפתוח את שערי בית המשפט בפני המבקש אולם בכפוף להתניה כספית בשל דחיקות הטענות".

במסגרת הערעור שבפניי שב ומדגיש המערער את מצבו הכלכלי הקשה וכן את העובדה שהינו מיוצג במסגרת ערעור זה באמצעות הלשכה לסיוע משפטי. כן חוזר המערער ומזכיר את היותו מכור לסמים במשך שנים רבות וכן את העובדה שהינו נמצא כיום בתהליך גמילה.

לטענתו של המערער יש בהתניית מתן הרשות להגן בהפקדת הסך של 10,000 ₪, כדי לחסום אותו כליל מליתן לו יומו בבית המשפט, מאחר וידו אינה משגת מלבצע את ההפקדה.

בנוסף מוסיף המערער וטוען כי במסגרת החלטתה לא התחשבה הרשמת בעובדה שביום 14.3.11, הגישה המשיבה בקשה בתיק ההוצל"פ (01-35309-01-4), להקטנת החוב בתיק למחצית מאחר ועתרה בפני רשם ההוצל"פ כי יורה על פתיחת תיק הוצל"פ כנגד הלווה וכן כנגד ערבה נוספת לחוב על מחציתו השנייה של החוב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי לקבל את הערעור שהגיש המערער באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.